דילוג לתוכן
איור: מכונית מירוץ כסופה ונמוכה עומדת בלילה במרכז, מול שורת עמדות פיטס מוארות בנורות, מתחת לשלט "24 HEURES DU MANS", ושני מכונאים בסרבלים מכסים אותה

הקיץ של 1955

60 מכוניות, כרבע מיליון צופים וסוללת עפר נמוכה אחת ביניהם. מה קרה בלה-מאן ב-11 ביוני 1955, ומה השתנה במירוצים אחרי אותו ערב...

הרגע

אנחנו צריכים מערכת איתות. המכוניות שלנו מהירות מדי

כך אמר פייר לבג באימונים. במירוץ עצמו פגעה המרצדס שלו באוסטין-הילי מול הפיטס והועפה אל סוללת העפר שלפני הקהל.

מתי?
11 ביוני 1955, בסביבות שש וחצי בערב
איפה?
הישורת שמול הפיטס, לה-מאן
מי היה שם?
פייר לבג, מייק הות׳ורן, לאנס מקלין
מה השתנה?
המסלול נבנה מחדש, מירוצים בוטלו ברחבי אירופה, ושווייץ אסרה מירוצים במסלול סגור ל-71 שנה.

בשבת, 11 ביוני 1955, בארבע אחר הצהריים, זינקו 60 מכוניות למירוץ 24 השעות של לה-מאן. סביב המסלול עמדו כרבע מיליון איש. רבים מהם הצטופפו מול הפיטס, במקום שבו אפשר לראות את המכוניות מקרוב. בין הכביש לבין הקהל הפרידה שם סוללת עפר נמוכה.

איור: מכוניות מירוץ משנות החמישים חונות באלכסון לאורך הפיטס, הזנב אל הדלפק והחרטום אל הכביש, ובצד השני של הכביש שורת נהגים בסרבלים לבנים מחכה לריצה
לה-מאן, 11 ביוני 1955. רגע לפני הזינוק של ארבע אחר הצהריים.

רחבת הטיפולים (פיטס) הייתה פתוחה אל המסלול. לא היה קיר שהפריד בינה לבין הכביש, ולא היה נתיב האטה. מכונית שנכנסה לתדלק האטה על הכביש עצמו, בין מכוניות שהמשיכו לנסוע במלוא המהירות.

אחד הנהגים דיבר על זה עוד באימונים. פייר לבג, צרפתי בן 49 שנהג באותה שנה במרצדס, אמר לחבר, לפי מגזין TIME: "אנחנו צריכים מערכת איתות. המכוניות שלנו מהירות מדי".

האיש שכמעט ניצח לבד

לבג לא היה שמו האמיתי. הוא נולד פייר בויין, ואת השם לקח מדודו, שהיה נהג מירוצים. ב-1952 נהג בלה-מאן בטלבו כמעט את כל המירוץ לבדו, והוביל עד השעה האחרונה. אז המכונית כשלה, ומרצדס ניצחה. לפי מרצדס, בזכות המירוץ ההוא צירף אותו מנהל הקבוצה, אלפרד נויבאואר, לקבוצה של 1955.

המכונית שקיבל הייתה ה-300 SLR: מנוע שמונה צילינדרים בטור, שלושה ליטרים, ומרכב מסגסוגת מגנזיום. מאחורי הנהג היה דש גדול. הנהג משך במנוף, הדש התרומם ובלם את המכונית בכוח התנגדות האוויר. ליגואר D-Type, היריבה הבריטית, היו בלמי דיסק.

איור: כביש מירוץ צר שנמשך לרחוק, משמאל יציע מקורה מלא קהל ומגדל שעון גבוה, מימין קהל צפוף ממש ליד הכביש, ושלוש מכוניות מירוץ משנות החמישים מתקרבות
הישורת שמול הפיטס מכיוון הצופים. משמאל היציע הגדול ומגדל השעון, ומימין הקהל צמוד לכביש.

בתחילת המירוץ הוביל אאוג׳ניו קסטלוטי בפרארי. אחר כך נשארו בראש שניים: מייק הות׳ורן ביגואר, וחואן מנואל פנג׳יו במרצדס. הם רדפו זה אחרי זה, הקפה אחרי הקפה, ושברו את שיא ההקפה שוב ושוב. לבג נהג במרצדס מספר 20.

שש וחצי בערב

בסביבות שש וחצי בערב, כשעתיים וחצי אחרי הזינוק, הגיעו המובילים אל הישורת שמול הפיטס. הות׳ורן עקף את האוסטין-הילי של לאנס מקלין, ואז בלם וסטה ימינה, אל הפיטס. מקלין סטה שמאלה. מאחוריו בא לבג, במהירות של כ-240 קמ״ש לפי רוב המקורות, ואחרי לבג בא פנג׳יו.

המרצדס של לבג פגעה בזנב האוסטין-הילי, עלתה עליו והועפה אל הסוללה. לבג נהרג במקום. המכונית התפרקה, וחלקים ממנה עפו אל תוך הקהל. מה שנשאר ממנה על הסוללה בער בלהבה הלבנה של המגנזיום הדליק.

יותר מ-80 צופים ונהג אחד נהרגו באותו יום, ורבים נפצעו. זו עד היום נחשבת התאונה הקטלנית ביותר בתולדות הספורט המוטורי.

פנג׳יו יצא מזה בשלום. כשיצא מהמכונית סיפר שלבג הרים יד רגע לפני הפגיעה. "היה לי מזל", אמר לפי הדיווח של Sports Illustrated מאותו שבוע. "עמדתי לעקוף את לבג, אבל הוא סימן לי לעצור". מה בדיוק התכוון לבג לסמן, לא ידוע.

המירוץ לא נעצר

המירוץ לא הופסק. מנהל המירוץ, שארל פארו, הסביר את ההחלטה כך: אם יעצרו, הקהל כולו ייצא בבת אחת אל הכבישים ויחסום את הדרך לאמבולנסים.

בפיטס של מרצדס חיכו להוראה משטוטגרט. ההחלטה לפרוש התקבלה בהנהלת דיימלר-בנץ, מתוך כבוד לקורבנות. קצת אחרי אחת וחצי בלילה נקראו שתי המכוניות שנשארו להיכנס. באותה שעה הן החזיקו במקום הראשון ובמקום השלישי. לפי כמה עדויות הציעה מרצדס ליגואר לפרוש גם היא, ומנהל הקבוצה הבריטית, לופטי אינגלנד, סירב.

איור: מכונית מירוץ ירוקה עם סנפיר חולפת על כביש רטוב בגשם, ומאחורי גדר עומדים צופים מעטים עם מטריות
יום ראשון, 12 ביוני 1955. הסיום בגשם, מול קהל דליל.

ביום ראשון בארבע אחר הצהריים, 24 שעות אחרי הזינוק, חצו הות׳ורן ושותפו אייבור ביוב את קו הסיום ראשונים ביגואר. שניים הגיעו פיטר קולינס ופול פרר באסטון מרטין. גשם ירד כבר שעות, ומהקהל הגדול של יום שבת נשאר רק חלק קטן.

אחרי לה-מאן

החקירה הרשמית בצרפת לא הטילה אחריות על אף אחד מהנהגים. כל אחד מהמעורבים סיפר על אותן שניות גרסה משלו, והוויכוח נמשך עד היום.

ממשלת צרפת אסרה מירוצים עד שייקבעו כללי בטיחות חדשים. ארבעה מירוצי גרנד פרי בוטלו באותה שנה. שווייץ אסרה מירוצים במסלול סגור, והאיסור הזה החזיק 71 שנה. הוא בוטל רק ב-1 ביולי 2026.

מרצדס הודיעה ב-22 באוקטובר 1955 שהיא פורשת מהשתתפות במירוצים. הגרסה המקובלת היא שזה קרה בגלל לה-מאן. החברה עצמה אומרת אחרת: לפי הארכיון שלה, היא רצתה להעביר את המהנדסים לפיתוח מכוניות סדרתיות. עברו יותר משלושים שנה עד שחזרה למסלולים.

הות׳ורן נהרג בתאונת דרכים בינואר 1959, כשהיה בן 29 בלבד.

המירוץ הבא בלה-מאן נערך ב-1956, על ישורת רחבה יותר, מול פיטס ויציע שנבנו מחדש.

מה אמת ומה אגדה

  • מהירותו של לבג ברגע הפגיעה הייתה כ-240 קמ״ש. לא היה לו סיכוי.
  • מספר ההרוגים: בספירות הסופיות המקורות נעים בין 80 ליותר מ-100 (בדיווחים הראשונים מאותו לילה היו מספרים נמוכים יותר). הארכיון של מרצדס סופר 83 צופים ואת לבג, 84 בסך הכול.
  • השעה המדויקת של התאונה: המקורות נותנים שעות שבין 18:15 ל-18:29.
  • היד המורמת של לבג: פנג׳יו סיפר שלבג סימן לו. לפי עדות שיוחסה לנויבאואר בחקירה, זו הייתה תנועה של חוסר אונים מול סכנה שאי אפשר היה לחמוק ממנה.
  • מי אשם? החקירה הרשמית לא האשימה אף נהג. הות׳ורן, מקלין ומרצדס מסרו כל אחד גרסה אחרת, ואין הכרעה.
  • למה מרצדס עזבה את המירוצים? הגרסה הנפוצה היא האסון. מרצדס אומרת שהסיבה הייתה פיתוח מכוניות סדרתיות, ושזה מתועד בארכיון שלה. כך דיווח גם Motor Sport כבר בדצמבר 1955.
  • הגרסה שלפיה רק ליגואר היו בלמי דיסק אינה מדויקת: לפי דיווח מ-1955, גם באוסטין-הילי של מקלין היו בלמי דיסק.
התיעוד

מהארכיון

צילום שחור-לבן: כביש צר בין יציע גדול לבין קהל צפוף, ושלוש מכוניות מירוץ מתקרבות צילום 01

הישורת שמול הפיטס במהלך המירוץ, 11 ביוני 1955.

צילום: Geoff Charles, הספרייה הלאומית של ויילס, CC BY-SA 4.0
צילום שחור-לבן: אנשים במעילים עומדים על הכביש מול היציע והשלטים צילום 02

מול הפיטס, לפני הזינוק.

צילום: Geoff Charles, הספרייה הלאומית של ויילס, CC BY-SA 4.0
צילום שחור-לבן: מכונית מירוץ פתוחה עם המספר 5 ומכונאים סביבה, על אבני הכביש מול הפיטס צילום 03

הפרארי מספר 5 עומדת מול הפיטס, על הכביש עצמו.

צילום: Geoff Charles, הספרייה הלאומית של ויילס, CC BY-SA 4.0
צילום שחור-לבן: מכונית ספורט עם המספר 26 מול עמדות פיטס עם שלטים של MG ו-Austin Healey צילום 04

האוסטין-הילי מספר 26 מול עמדת הפיטס שלה, שעות לפני התאונה.

צילום: Geoff Charles, הספרייה הלאומית של ויילס, CC BY-SA 4.0
צילום שחור-לבן: שלושה שעוני עצר על לוח עץ בדלפק הפיטס צילום 05

שעוני עצר על דלפק הפיטס.

צילום: Geoff Charles, הספרייה הלאומית של ויילס, CC BY-SA 4.0
צילום שחור-לבן מלמעלה: נהגים רצים לרוחב הכביש אל מכוניות שחונות באלכסון מול הפיטס והקהל צילום 06

רגע אחרי אות הזינוק: הנהגים רצים אל המכוניות.

צילום: Mercedes-Benz Classic
צילום שחור-לבן: שלוש מכוניות מירוץ חולפות על הכביש מול היציעים, ובהן מרצדס כסופה עם המספר 20 צילום 07

פייר לבג במרצדס מספר 20, לצד הפרארי מספר 5 והאוסטין-הילי מספר 26 של לאנס מקלין, שעות לפני התאונה.

צילום: Mercedes-Benz Classic
צילום שחור-לבן: מכונית מירוץ כסופה עם המספר 20 בפנייה, ושלט Dunlop ברקע צילום 08

פייר לבג במרצדס 300 SLR מספר 20, במהלך המירוץ.

צילום: Mercedes-Benz Classic
צילום שחור-לבן: מכונית מירוץ כסופה עם המספר 19 על הכביש, ועצים ושלטים ברקע צילום 09

חואן מנואל פנג׳יו במרצדס מספר 19.

צילום: Mercedes-Benz Classic
צילום שחור-לבן: גברים במעילים ובכובעים בעמדת פיטס צפופה צילום 10

מנהל הקבוצה אלפרד נויבאואר בעמדת הפיטס של מרצדס.

צילום: Mercedes-Benz Classic

סרט חובבים בצבע מ-1955, מאוסף John Tate במוזיאון הלאומי למוטוריקה בביולי.

חומר גלם בצבע מ-1955, בלי קריינות (British Pathé).

יומן החדשות של Movietone, 16 ביוני 1955.

הפרק הבאבקרוב

החיפושית של פרדיננד

מכונית העם שנולדה בגרמניה של שנות ה-30, ונעשתה סמל של תרבות הנגד בשנות ה-60.

לכל הפרקים