בשנת 1948, במוסך נעול במאסוול היל שבצפון לונדון, ישב סטודנט להנדסה בן 20, ובנה מכונית. קראו לו קולין צ׳פמן. הוא למד ב-University College London, והבסיס למכונית שלו היה אוסטין 7 ישנה. לפי לוטוס, המוסך היה שייך להורים של החברה שלו, הייזל וויליאמס, ואת המרכב החדש הרכיב מלוחות דיקט מצופים באלומיניום. ולמקרה שתהיתם: לעלמה וויליאמס אין קשר לקבוצת המירוצים "וויליאמס". סתם צירוף מקרים של שם משפחה די נפוץ בבריטניה.
בכל מקרה, לאותה אוסטין 7 משודרגת קרא צ׳פמן "לוטוס", כמו הפרח. למה דווקא לוטוס? צ׳פמן והייזל לא סיפרו אף פעם. בנובמבר 1950, לפי לוטוס, נמכרה אותה לוטוס מקורית תמורת 135 לירות שטרלינג לקונה מצפון אנגליה, ומאז אף אחד לא ראה אותה…
מילה מומצאת
בספטמבר 1951 פרסם הירחון הבריטי Motor Sport כתבה על מכונית חדשה שבנו צ׳פמן ושותפיו. לפי הכתבה, המכונית התבססה על אוסטין סלון מ-1930 שנקנתה ב-15 לירות שטרלינג ועברה תחת ידיו של צ׳פמן. הוא היה אז בן 23, ולוטוס עוד לא הייתה חברה. העורך, ויליאם בודי, כתב שם שהמוטו של הבחור הוא Simplicate and add lightness, ושהוא מעדיף את זה על פני קידוח חורים בכל חלק אחרי שהמכונית כבר בנויה.
המילה Simplicate היא מילה מומצאת, חיבור של המילים simple ו-complicate. עם השנים התגלגל המשפט לנוסח "מסודר" יותר: Simplify, then add lightness, או בתרגום חופשי: "פשט, ואז הוסף קלילות". זה הנוסח שכולם מכירים, אבל אין לו שום מקור מהימן מהתקופה. גם הנוסח המקורי כנראה לא של צ׳פמן. לפי ההיסטוריון קרל לודוויגסן, משפט כמעט זהה אמר לפניו גורדון הוטון, מהנדס שעבד אצל מתכנן המטוסים האמריקאי ויליאם סטאוט.
אורווה מאחורי בית המלון
ב-1 בינואר 1952 נוסדה Lotus Engineering Company. השותף של צ׳פמן היה מייקל אלן, סטודנט לרפואת שיניים, והסדנה הייתה אורווה ישנה בהורנזי, מאחורי The Railway Hotel, המלון שניהל אביו של צ׳פמן. מייקל טיפל במנועים, אחיו נייג׳ל ריתך, וצ׳פמן תכנן.

נייג׳ל אלן סיפר ב-1988 למגזין Autocar שהם יצקו בעצמם רצפת בטון, ושהאור בא מנורות של 12 וולט שחוברו לגנרטור ישן של צבא ארצות הברית. הייזל הביאה לעסק סכום של 25 לירות שטרלינג כהתחלה (סכום מכובד באותם ימים). על הכסף הזה יש יותר מגרסה אחת: יש מקורות שכותבים שזו הייתה הלוואה, ואצל המשפחה מסופר שזו הייתה ההשקעה שלה כדירקטורית. כך או כך, ב-1954 צ׳פמן והייזל התחתנו, כך שהיא הפכה לאשת הבעלים.
מכונית בארגזים
באוקטובר 1957 יצאה ה-Lotus Seven: עיצוב מינימליסטי, שני מושבים, בלי דלתות ומנוע פורד בנפח 1,172 סמ״ק. רוב הקונים קיבלו אותה כערכה בארגזים והרכיבו אותה בבית. מי שהרכיב בעצמו לא שילם מס קנייה באותם ימים, כך שהמכונית עלתה לו הרבה פחות. באותו חודש הציגה לוטוס בלונדון גם מכונית סגורה, ה-Elite. לפי לוטוס, המרכב שלה, מפיברגלס, שימש גם כשלדה.

ב-20 במאי 1962, בגרנד פרי של הולנד בזנדוורט, הופיעה ה-Lotus 25. מכוניות הפורמולה 1 נבנו עד אז סביב שלדת צינורות מרותכים. ל-25 לא הייתה שלדה כזאת. הגוף עצמו, שהיה מעין אמבט מלוחות אלומיניום מסומררים, תפקד למעשה כשלדה, והנהג שכב בו כמעט על הגב. קראו לה "האמבטיה".

בזנדוורט נהג בה ג׳ים קלארק האגדי, ותקלה מכנית הורידה אותו למקום התשיעי. לפי Goodwood, אחרי שהתרגל לתנוחת השכיבה, תהה קלארק איך נהג אי פעם בצורה אחרת. ב-1963 הוא כבר ניצח בשבעה מתוך עשרה מירוצים, ולוטוס זכתה באליפות היצרנים הראשונה שלה. ב-31 במאי 1965 ניצח קלארק ב-Lotus 38 באינדיאנפוליס 500. זה היה הניצחון הראשון שם של מכונית בעלת מנוע שממוקם מאחורי הנהג.
מה אמרו הנהגים
לא כל מי שנהג בלוטוס אהב את הקלילות הזאת. סטירלינג מוס (אגדת מירוצים בפני עצמו) אמר פעם, לפי הספר של קרל לודוויגסן על צ׳פמן, שהמכוניות של צ׳פמן נבנו "קלות מדי". לקלילות הזו היה מחיר: לפי אותו ספר, אינס איירלנד סיפר שבמונזה ב-1959 מצאו המכונאים 14 שברים בשלדה של אחת המכוניות. במאי 1969, אחרי שכנף קרסה לו בברצלונה, כתב יוכן רינדט לצ׳פמן: "אני יכול לנהוג רק במכונית שיש לי בה קצת ביטחון".
המהנדס קית׳ דאקוורת׳, שמצוטט באותו ספר, ניסה להסביר את ההיגיון של השיטה: מתחילים קל, ואם משהו נשבר, מחזקים את החלק שנשבר.
ב-5 בספטמבר 1970 נהרג רינדט באימונים במונזה, כשהוא נוהג ב-Lotus 72. הוא הנהג היחיד עד היום שהוכתר כאלוף העולם רק לאחר מותו. גם ג׳ים קלארק עצמו נהרג בלוטוס, באפריל 1968, על המסלול בהוקנהיים. במקרה שלו המסקנה המקובלת הייתה צמיג שאיבד אוויר, ולא שבר במכונית.
צ׳פמן מת מהתקף לב ב-16 בדצמבר 1982, כשהוא בן 54, ומותיר אחריו חברה שמייצרת אגדות מירוצים על המסלול לצד מכוניות נחשקות לכביש.
המשפט שמזוהה איתו יותר מכל נדפס כשהיה בן 23, עם מילה מומצאת. את הנוסח שכולם מצטטים לא מצאנו בשום מקור כתוב מהתקופה…








